מעצר בית הוא חלופת מעצר שכיחה במשפט הפלילי בישראל, אשר נועדה להשיג את מטרות המעצר מאחורי סורג ובריח, אך תוך פגיעה פחותה בחירותו של הנאשם או החשוד. בית המשפט יורה על מעצר בית רק כאשר שוכנע כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהאדם, או את החשש לשיבוש הליכי משפט, באמצעות פיקוח אנושי וטכנולוגי (כמו איזוק אלקטרוני) בתוך מתחם מגורים סגור. החלטה זו מתקבלת לרוב לאחר קבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, הבוחן את מידת התאמתו של האדם לחלופה ואת איכותם של המפקחים שהוצעו.
במהלך התקופה שבה שוהה האדם במעצר בית, עשויים לחלוף חודשים ארוכים ולעיתים אף שנים עד לסיום ההליך המשפטי העיקרי. בשל כך, החוק מאפשר להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר כדי לבקש הקלה בהגבלות. הקלה כזו יכולה לכלול יציאה ל"חלונות התאווררות" יומיים, חזרה מבוקרת לעבודה לצורך פרנסה, או הסרת האיזוק האלקטרוני.
כדי שבית המשפט ייעתר לבקשת הקלה, על המבקש להצביע על אחד משני מסלולים: "שינוי נסיבות מהותי" שהתרחש מאז ההחלטה האחרונה (כגון כרסום בראיות התביעה או שינוי אישי משמעותי), או "חלוף זמן ניכר" (בעבר כ-3 חודשים, כיום 5 חודשים ומעלה) מעת הטלת המעצר מבלי שנרשמו הפרות כלשהן. התנהגות מופתית ושמירה קפדנית על הכללים לאורך זמן מהוות את המפתח המרכזי לבניית אמון מול בית המשפט, ומגדילות משמעותית את הסיכויים לקבלת אישור ליציאה הדרגתית לחופשי.