צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, הוא כלי משפטי דחוף ומציל חיים, שנועד להעניק הגנה מיידית למי שחשוף לאלימות בתוך תאו המשפחתי. מטרתו המרכזית של הצו היא להרחיק את בן המשפחה המאיים או האלים מנפגעי העבירה, ובכך ליצור חציצה פיזית שתבטיח את שלומם ואת ביטחונם האישי של הנפגעים וילדיהם.
את הבקשה לצו הגנה רשאי להגיש כל בן משפחה שנפגע, וכן היועץ המשפטי לממשלה, תובע משטרתי או עובד סוציאלי שמונה לפי חוק. בית המשפט המוסמך לדון בבקשות אלו הוא בית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום. בשל הדחיפות הגבוהה המאפיינת מקרים אלו, החוק מאפשר להגיש את הבקשה במעמד צד אחד בלבד. המשמעות היא שופט רשאי להוציא צו ארעי (זמני) מיידי עוד לפני ששמע את תגובתו של הצד המשיב, וזאת כדי למנוע סכנה קרובה ומוחשית.
במסגרת צו ההגנה, לבית המשפט יש סמכויות נרחבות ומגוונות. הוא מוסמך לאסור על האדם המאיים להיכנס לדירת המגורים של המשפחה, להתקרב למרחק מסוים מהנפגעים, להטריד אותם בכל דרך (לרבות באמצעות טלפון או רשתות חברתיות), או לפגוע ברכושם. מעבר לכך, כאשר ניתן צו הגנה, החוק קובע איסור אוטומטי על המשיב לשאת או להחזיק נשק, והמשטרה מחויבת להחרים את נשקו באופן מיידי.
תוקפו של צו הגנה שניתן במעמד צד אחד מוגבל בזמן, ועל בית המשפט לקיים דיון בנוכחות שני הצדדים בתוך שבעה ימים מיום נתינתו. בדיון זה יבחן בית המשפט לעומק את הראיות ויחליט האם להאריך את הצו. תקופת התוקף המקסימלית הראשונית של הצו היא עד שלושה חודשים, אולם לבית המשפט יש סמכות להאריך את התקופה מעת לעת, עד לתקופה כוללת של שנה, ובמקרים חריגים ומנימוקים מיוחדים אף מעבר לכך. הפרה של צו הגנה מהווה עבירה פלילית חמורה, ומקנה למשטרה סמכות לעצור את המפר באופן מיידי, מה שהופך את הצו למנגנון אכיפה אפקטיבי ומהיר.