גניבה ממעביד נחשבת לאחת מעבירות הרכוש החמורות ביותר בדיני העונשין בישראל, בשל הפגיעה הקשה ביחסי האמון ובמרקם העבודה. בניגוד לעבירת גניבה רגילה, המחוקק ובתי המשפט רואים בחומרה רבה מצב שבו עובד מנצל את הגישה שניתנה לו לרכוש, לקופות או למידע של המעסיק כדי לשלוח יד ברכוש שאינו שלו.
תחת ההגדרה של גניבה ממעביד נכללות פעולות מגוונות. לצד המקרים הקלאסיים של גניבת כסף מזומן מהקופה או סחורה פיזית מהמחסן, העבירה כוללת גם שליחת יד בנכסים דיגיטליים, העברות בנקאיות לא מורשות ושימוש אישי בכרטיסי אשראי של החברה. בנוסף, גם דיווח כוזב על שעות עבודה (דיווח על שעות שלא בוצעו בפועל) או גניבת סודות מסחריים ולקוחות לטובת עסק עצמאי עשויים להיחשב כעבירה פלילית לכל דבר ועניין.
המחוקק קבע עונש מרתיע במיוחד לעבירה זו: בעוד שעל גניבה רגילה העונש המקסימלי הוא שלוש שנות מאסר, הרי שעל גניבה ממעביד (כאשר שווי הנגנב עולה על סכום מסוים הקבוע בחוק) צפוי העונש להגיע לעד שבע שנות מאסר. חומרת העונש נועדה להרתיע עובדים מניצול יחסי האמון המיוחדים ומהסבת נזקים כלכליים כבדים לבתי עסק, שלעיתים קרובות קורסים בעקבות מעשים אלו.
מעבר לפן הפלילי והסיכון למאסר בפועל, לעבירה זו ישנן השלכות אזרחיות ומשמעתיות קשות בבית הדין לעבודה. מעסיק שמוכיח כי עובד גנב ממנו רשאי, במקרים רבים, לפטר את העובד באופן מיידי תוך שלילה מלאה או חלקית של פיצויי הפיטורין ודמי ההודעה המוקדמת. כמו כן, מוגשות לא פעם תביעות נזיקין אזרחיות להשבת הכספים, ובנוסף, הכתם של רישום פלילי בעבירה מסוג זה עלול לחסום לחלוטין את אפשרויות התעסוקה העתידיות של העובד.